מזג האויר המתקרר, מציין את תחילת הסתיו בניו אינגלנד, ואיתו את תחילתה של שלכת מרהיבה.
בניגוד לאירופה, בה השלכת צהובה ברובה, בניו אינגלנד השלכת הינה ססגונית וצבעיה נעים בין צהוב, כתום ואדום.

מדוע העלים משנים את צבעם?

ככל שהיום מתקצר, העצים הנשירים מפסיקים לייצר כלורופיל – הפיגמנט הירוק בעלים.
בקיץ, הכלורופיל מצוי באחוז גבוה בעלים לעומת פיגמנטים אחרים. בעלים אדומים במקביל לפירוק הכלורופיל יש יצור של הפיגמט האדום אנתוציאנין. לעומת זאת, בעלים שהופכים צהובים, הכלורופיל הירוק מתפרק ונעלם ולכן הפיגמנטים הצהובים שכבר קיימים בעלים מודגשים ומצהיבים אותם , ואילו עץ המייפל (אדר), הוא מהנפוצים בניו אינגלנד, והעלים שלו  משנים את צבעם לצהוב, כתום או אדום, מה שגורם לשלכת להראות ססגונית במיוחד. השינוי מתחיל בצפון מערב ניו אינגלנד ומתקדם לדרום מזרח – צפי להתקדמות השלכת בניו אינגלנד.
טיפ חשוב! – לפני שמחליטים על תאריכי הנסיעה, חובה לבדוק את סרגל השלכת הנ"ל, ולתכנן את התאריכים בהתאם, אך כדאי לדעת שזהו אינו מדע מדויק – גם אם סרגל השלכת מצביע על שיא השלכת,  בפועל יתכן שתהיה דחיה בהתקדמות השלכת בשל שינויי מזג האויר.
כשטיילנו בניו אינגלנד זה בדיוק מה שחווינו, אבל כמובן שזה לא מנע מאיתנו לחזות במראות שלכת מדהימים!

איזור ניו אינגלנד כולל את המדינות – קונטיקט (Connecticut), מיין (Maine), מסצ'וסטס(Massachusetts) , ניו המפשייר (New Hampshire) ורמונט (Vermont) ו-רוד איילנד (Rhode Island).

לאוהבי טיולי נופים, ניו אינגלנד היא יעד נפלא, הכולל עיירות יפיפיות הפזורות בין הרים, עמקים ואגמים, ובאוקטובר כאמור גם שלכת נפלאה.

המסלול המעגלי שבחרנו :-

יום 1 – נסיעה לברלינגטון, ורמונט (Burlington, Vermont)

התחלנו את נסיעתנו מניו ג'רסי לכיוון ורמונט, האיזור בו השלכת בתקופה זו הינה בשיאה.
עד אולבני(Albany) נסענו בכביש המהיר, ומשם המשכנו בכביש 7 לכיוון  Wallingford ואז
ל- Vermont Rte 100- דרך נוף יפהפה החוצה את עמק מד ריבר Mad River Valley.

בדרך עצרנו ב-

green mountain sugar house – מפעל ליצור מייפל. באביב ניתן לראות במקום, כיצד מפיקים מייפל מעץ.
אכלנו גלידת Maple Creemee  מעולה. והמשכנו ליעדנו הבאים –

וודסטוק (Woodstock) – עיירה ציוריות (בשונה מהעיר וודסטוק, ניו יורק, בה נערך פסטיבל המוזיקה הנודע) שנחשבה במאה ה-18 למקום אנין, תרבותי ונודע בשל בתיו המפוארים. כיום רבים מבתים אלו משמשים כבתי קפה קטנים, חנויות לעתיקות, ובתי מלון בוטיקיים. נהנינו להסתובב בעיר הקטנה והיפה.

משם המשכנו לחוות שוגרבוש – Sugarbush Farm – חווה משפחתית בה מייצרים מייפל מזוקק וגבינות איכותיות אותם ניתן לטעום במקום וכמובן גם לרכוש.
בביקור בחווה צפינו בסרט על תהליך ייצור הסירופ המייפל, ונהנינו מהנוף המרהיב.
משפחות המטיילות עם ילדים יוכלו להנות ממשחקיה, שביל הליכה בתוך עצי מייפל וממפגש עם חיות החווה.

 בדרך לחוות שוגרבוש, חובבי חיות ומשפחות עם ילדים ימצאו עניין בחוות בילינגס (Billings Farm) ויוכלו לבקר במרכז לציפורים דורסות, שבו מטפלים בציפורים פצועות. האתר מתפקד גם כחווה מודרנית למוצרי חלב וניתן לראות שם את פרות הולשטיין המפורסמות, שהינן מסימני ההיכר של ורמונט.

יעדנו הבא -נקיק קוויצ'י (Quechee Gorge)
הנוף היפה ביותר נשקף מ- Route 4 , שחוצה את הערוץ על גשר פלדה. שביל הליכה קצר מוביל מהחניון שממזרח לנקיק עד לתחתיתו ולנהר Ottauquechee River.
מאחר והגענו למקום בשקיעה, נאלצנו לוותר על מסלול ההליכה.

בדרך עברנו ב- Quechee Gorge Old Mill and Waterfall  – מראה מרהיב , אל תפספסו!
טיפ – קחו בחשבון שהנסיעה לוקחת על פי רוב יותר מהמתוכנן, זאת משום שהנופים פשוט מרהיבים – הרים ויערות בשלכת, אגמים והשתקפויות מדהימות – חייבים לעצור ולצלם…..!

משם נסענו ישירות לברלינגטון, בה בחרנו כבסיס לטיול בהרים הירוקים ובברלינגטון עצמה.

בחרנו ללון 3 לילות, במלון  Doubletree by Hilton מניסיוננו, מלון מרשת הילטון, אף פעם לא מאכזב, ואכן זהו מלון מצויין, ממוקם בכניסה לברלינגטון, בסמוך לאוניברסיטה.

יום 2  – ההרים הירוקים (Green Mountain)

מונפלייה (Montpellier) – בירת ורמונט הינה עיר הבירה הקטנה ביותר בארה"ב.
בית הנבחרים של ורמונט הוא מבנה מרשים שנבנה בסגנון התחייה היוונית, ובראשו כיפת זהב. בימים כתיקונם ניתן לבקר בבניין הקפיטול בו מתקיימים סיורים מודרכים חינם, אולם בשל מגפת Covid19, הבניין סגור למבקרים. טיילנו מעט גם ברחובה הראשי של העיר הקטנה.

מרכז המבקרים של גלידות בן וג'ריס שוכן בווטרברי (Waterbury).
ככל הנראה, כל זמן שמגיפת Covid19 תמשך, לא תהיה אפשרות לבקר במפעל, אך אין ספק שכדאי לבקר ולרכוש מחנות המפעל את הטעמים המיוחדים שאין למצוא בסופרמרקטים.
אנחנו בחרנו את קומבינת הענק – Vermonster  – היה מעולה!

Little River State Park – במאה ה -18 על גבעות אלה, הוקם יישוב בן כ -50 משפחות אשר נאבקו לחיות על האדמה המחוספסת. כאשר מסיירים במקום כיום, ניתן לראות בתי קברות ישנים, שרידי מנסרות, והרבה טבע פראי. בכניסה תקבלו דף הנחיות לטיול בשמורת הטבע. מחיר כניסה 4$, והוא כולל את האפשרות ליהנות באותו כרטיס גם מביקור בעוד פארקי מדינה באיזור, באותו יום.

סטו (Stowe) – העיירה הקטנה ידועה כביתה של משפחת פון טראפ, ששימשה השראה לסרט צלילי המוסיקה. במהלך מלחמת העולם השנייה נמלטה המשפחה מאוסטריה, והתיישבה בעיירה המוקפת הרים, אשר הזכירו להם את נופי האלפים. ביתם משמש כיום כמלון יוקרתי.

העיירה עצמה, הינה קטנה והנופים בה מרהיבים. ידועה במיוחד – כנסיית העיירה על רקע ההרים בשלכת.

Smuggler's Notch – מעבר צר בהרים הירוקים, אליו מוביל כביש נופי המתפתל בין צוקים בגובה 1000רגל. אם יש לכם זמן וכוח לטפס במעלה ההר, ניתן להנות גם כאן, מהטבע הפראי ומהצבעוניות הנהדרת.

יום 3 – ברלינגטון (Burlington)

ברלינגטון (Burlington) – העיר הגדולה בוורמונט, שוכנת על שפתו המזרחית של אגם שאמפליין
(Lake Champlain), המהווה את הגבול בין מדינת ורמונט למדינת ניו יורק.
האגדה מספרת שבאגם מתגורר צ'אמפ, נחש מים ענק וקרוב משפחה של המפלצת מלוך נס.

מרכז העיר קטן, וכיף לטייל בו, הרובע העתיק – Church Street Marketplace, מדרחוב ססגוני ובו מספר בתים היסטורים, וכן חנויות מיוחדות, בוטיקים אופנתיים, מסעדות, אמנים ונגני רחוב.

מוקדי עניין מרכזים נוספים בעיר –

• הכנסיה האוניטארית הראשונה (First Unitarian Church) –   בית התפילה העתיק ביותר בברלינגטון.
• בית העיריה (City Hall) – המבנה מ- 1928 בנוי משיש ושחם מקומיים.
• Battery Park – פארק שליו הצופה אל נוף יפה של מפרץ ברלינגטון (Burlington Bay) והרי האדירונדק (Adirondack Mountains)
• Waterfront Park – ובו טיילת הצופה אל אגם שמפליין (Lake Champlain)
• אוניברסיטת ורמונט (Vermont University) – שוכנת בקרבת המלון בו השתכנו, הינה אחת העתיקות בארצות הברית. אם אתם עוברים שם, כדרי להתרשם מהאדריכלות היפה.
  טיפ –בחרנו לטייל בברלינגטון בסופ"ש מאחר וברובע העתיק בכל סוף שבוע מתקיימות פעילויות במדרחוב, אולם לצערנו בסופ"ש שבו טיילנו ירד גשם, והאירועים בוטלו.

מסעדות מומלצות

• מסעדה איטלקית בה מכינים את הפיצה בטאבון. נהינו גם מהסלט והקוקטיילים.

• מסעדה מקסיקנית – אוכל מקסיקני טעים ואחלה מרגריטה.

• סקיני פנקייקס – באנו בשביל פנקייקס עם אוכמניות, שהינו אחד מהמאכלים המסורתיים בניו אינגלנד, אך הסתבר שמדובר בקרפים דקים וטעימים, מלוחים ומתוקים. בחרנו – Blueburry Pie ו-  Hot Apple Crumble אכלנו גם צ'יפס בטטה מעולה ושתינו מוקה עם קצפת. טעים במיוחד!

יום 4 – נסיעה לניו המפשייר וההרים הלבנים (White Mountains, New Hampshire)

"להיות חופשי או למות" – זו סיסמת מדינת ניו המפשייר (New Hampshire) , המופיעה על לוחיות הרישוי, ומייצגת יותר מכל את הלך הרוח במדינה.
יותר מ- 75% מהמדינה, אינו מפותח וחלקה הצפוני פראי לחלוטין. נהר הקונטיקט (Connecticut River) חוצה את היערות העבותים. היער הלאומי White Mountain National Forest, הינו טבע בראשיתי מרהיב.
בדרך להרים הלבנים , עצרנו בעיירות קטנטנות וקסומות לעיתים רחוב אחד בלבד, כגון דנוויל (Danville),
ליטלטון (Littleton) ו- שוגר היל (Sugar Hill).

טיילנו במסלול הקצר למפלים בפארק הלאומי פרנקוניה נוטש (Franconia Notch State Park)  המפריד בין רכסי ההרים פרנקוניה (Franconia) וקינסמן (Kinsman). המעבר (notch) נוצר לפני יותר ממאתיים מיליון שנה והתופעות הגיאולוגיות שבו מיוחדות במינן.
המשכנו בנסיעה בדרך Route NH112/Kancamagus, דרך נופית יפיפייה, המחברת בין לינקולן (Lincoln) לנורת' קונווי (North Conway).
הדרך זרועה בנקודות תצפית, לאורכה גם מסלולים משולטים היטב לטיולים ברגל, ואחד היפים שבהם הוא
מפלי סבאדיי (Sabbaday Falls), אליו הגענו בשעות הערב, ממש לפני שהחשיך.

משם המשכנו ל- נורת' קונווי  (North Conway), הנחשבת שער הכניסה להרים הלבנים (White Mountains) המרהיבים, על כן בחרנו להתמקם בה 3 לילות ולטייל באיזור.

לנו ב – Swiss Chalets Village Inn – מיקום ונוף נהדרים. חדר נקי ומרווח , ארוחה בוקר נחמדה, בהחלט תמורה טובה למחיר.

יום 5 – ההרים הלבנים, ניו המפשייר (White Mountains ,New Hampshire)

אחת האטרקציות המומלצות ב- נורת' קונווי (North Conway), הינה מסילת הרכבת הנופית –
Conway Scenic Railrod. זוהי רכבת ישנה ששופצה, שתיקח אתכם לנסיעה בין ההרים, בנופים מרהיבים, בין העצים בשלכת, הרכבת יוצאת מתחנת הרכבת הויקטוריאנית שנבנתה, ב- 1874.

קיימים מספר מסלולים לבחירה:-

1. נסיעה קצרה בת 55 דקות – מתאים למשפחות המטיילות עם ילדים קטנים (בדרך חזרה לנורת' קונווי (North Conway) הילדים ייהנו ממראה הקטר המחליף את מיקומו ונוסע לקדמת הרכבת.
2. נסיעה שאורכה כשעתיים – דרך עמק נהר סאקו (Saco River Vally)  אל נהר בארטלט (Bartlett River) או נהר סוייר.(Sawyer River)  גם בנסיעה זו ניתן לראות את הקטר עובר לקדמת הרכבת, לקראת החזרה לנורת' קונווי (North Conway)
3. נסיעה בת 5.5 שעות – דרך עמק הר וושינגטון Washington Valley) Mount) ועד תחנת קרופורד נוטש (Crawford Notch). ברכבת זו גם קרון מיוחד בן שתי קומות עם תקרת זכוכית, המאפשרת מבט פנורמי על הנוף (עלות הנסיעה בקרון זה גבוהה יותר).

בחרנו את הנסיעה הארוכה (כ-5 שעות). המקום הכי יפה בנסיעה זו הינו פארק לאומי קרופורד נוטש  (Crawford Notch State Park), אליו ניתן להגיע גם ברכב.
הנסיעה ברכבת הינה חוויה, אולם בדיעבד היינו בוחרים נסיעה קצרה יותר.

אם אתם בעניין של שופינג, בנורת' קונווי תוכלו למצוא, חנויות מפעל רבות של מותגים ידועים.
מאחר ובניו המפשייר אין מס קניות, המחירים זולים במיוחד.

ג'קסון (Jackson)  – עיירת הרים ציורית ופסטורלית אותה חוצה נהר וויילדקט (Wildcat River). הכניסה אליה הינה דרך גשר מקורה ייחודי בצבעי אדום לבן.
העיירה מהווה אחד ממרכזי התיירות של איזור הר וושינגטון, איזור מדהים בכל עונה ומתאים כבסיס לטיולים, טרקים, סקי וגולף.
במגרש הגולף תוכלו לראות גשר מקורה נוסף, המיועד להולכי רגל וגולף קארט.
כל כך יפה שם – בהחלט שווה ביקור.

יום 6 – ההרים הלבנים (White Mountains)

הר וושינגטון (Mount Washington) – הגבוה בין ההרים הלבנים והרי החוף המזרחי של ארה"ב (1,917 מטר). ייחודו הינו בתנאים האקלימיים הקיצוניים השוררים בו, ובאתגר שהוא מציב בפני מי שמבקש "לכבוש" אותו ולחזות במראות הנשקפים מפסגתו (אם העננים אינם מכסים אותו). 
מזג האוויר בפסגת ההר הינו ארקטי ממש – מידת החום הממוצעת השנתית היא מתחת לאפס ובחורף הוא מתהדר בחמישה מטרים של שלג; אפילו בקיץ רק לעתים נדירות מידות החום עולות על 20 מעלות צלזיוס. הרוחות העזות הנושבות בהר גורמות לשינויים תכופים במזג האוויר בתוך דקות.
במזג אוויר בהיר אפשר לראות משם את האוקיינוס האטלנטי, את מיין, ניו המפשייר, ורמונט וקוויבק בקנדה. העלייה אל פסגת ההר נמשכת כחצי שעה עד 45 דקות במכונית בדרך מפותלת ותלולה, אבל עבירה בהחלט לכל כלי הרכב, שבעליהם מקבלים את המדבקה המפורסמת לרכב – מכונית זו טיפסה על הר וושינגטון –
This car climbed Mount Washington

למי שאינו מעוניין לנהוג בעצמו, יכול לבחור באחת מהדרכים הבאות –

• רכבת הקוג (Cog Railway) – רכבת קיטור/פחם ישנה שנבנתה ב-1869 והיא יוצאת לסיבוב איטי בהר וושינגטון.
• סיור מודרך – הסיורים בני שעתיים או שלוש.
• הסעות לכיוון אחד – מיועד למטיילים מנוסים, המעוניינים לעלות אל הפסגה או לרדת ממנה ברגל.

עלינו להר ברכב. הדרך מרהיבה ביופייה, ולאורכה נקודות עצירה רבות בהם בהן עצרנו ונהנינו מהנופים המדהימים.
כאמור, מזג האויר בפסגה הינו הפכפך מאוד. כשהגענו, הפסגה הייתה בתוך ענן, והראות היה נמוכה מאוד, אולם בהמשך הראות השתפרה, ואף הייתה שמש.
ביקרנו במוזיאון Mount Washington Extreme Museum, מוזיאון מרתק ומומלץ מאוד!
בדרך למטה, שוב עצרנו לצילומים נוספים, העין לא מתעייפת מהיופי האינסופי הזה!

משם המשכנו ל-אגם אקו (Echo Lake) הממוקם בלב פארק המדינה פרנקוניה נוץ' Franconia Notch State) (Park, בהרים הלבנים, למרגלות הר קנון (Cannon Mountain). זהו אחד האגמים המדהימים בניו המפשייר, בשל פסגות ההרים המקיפים אותו, ואם יוצא לכם לבקר בשקיעה, כפי שיצא לנו, הנאה כפולה מובטחת!

יום 7 – נסיעה לאיזור הפארק הלאומי אכדיה, מיין (Acadia National Park, Maine)

לאחר ארוחת בוקר במלון יצאנו לכיוון בר הרבור (Bar Harbor)  והפארק הלאומי אקדיה (Acadia National Park), הממוקמים באי מאונט דזרט (Mount Desert Island)
בחרנו לנסוע בדרך ללא כבישי אגרה, למרות שהינה איטית יותר, כי חשבנו שהנופים יהיו יפים יותר, ואכן לא התאכזבנו. הדרך עברה דרך אגמים מרהיבים בהם השתקפו עצים בשלכת. בכל אגם עצרנו לצלם, פשוט כי לא יכולנו שלא…. 😊

בדרך עברנו באוגוסטה (Augusta) בירת מיין (Maine) בעיקר כדי להתרשם מבית הנבחרים Maime State House, מבנה מרשים הבנוי שחם שנחצב בהאלוול (Hallowell) הסמוכה.

בהיותי חובבת גשרים, יעדנו הבא – גשר פנובסקוט (Penobscot Narrows Bridge). זהו גשר מרשים מאוד ובראשו תצפית מרהיבה על  מפרץ פנובסקוט (Penobscot Bay). הגענו לגשר בשעות הערב והיה מרשים לראותו בחשיכה, על כן החלטנו לחזור אליו ואף לעלות לתצפית בדרכנו חזרה. על כך בהמשך.

בשעות הערב המאוחרות הגענו לבר הרבור (Bar Harbor).
בר הרבור  (Bar Harbor), עיירה תיירותית יפה, השוכנת במיקום מרהיב במפרץ פרנצ'מן (Frenchman Bay).
במאה ה-‏19 שימשה כאתר נופש לעשירים. כיום הינה מרכז התיירות של האי מאונט דזרט (Mount Desert Island) ובסיס לטיול בסביבה, ואינספור פעילויות לחובבי טבע ונופים. תוכלו לבחור מתוך מגוון אפשרויות: טיול רגלי, שייט בקאנו, טיפוס הרים, צפרות, צפייה בלווייתנים, רכיבה על אופניים או רכיבה על סוסים.
בעיירה תמצאו שפע של בתי מלון ברמות שונות, חנויות, גלריות ומגוון רחב של מסעדות.

המלונות בבר הרבור (Bar Harbor) יקרים מאוד, ביחס לכל המקומות בהם התארחנו קודם, זאת בשל הביקוש הרב וריבוי המבקרים.
טיפ – במסעדות הטובות מומלץ להזמין מקום מראש.

בחרנו ללון 3 לילות ב –  Acadia Pines Motel זהו מוטל פונקציונלי ונקי, ממוקם מחוץ לבר הרבור, ויחסית לשאר מקומות הלינה באיזור, לא יקר. בהחלט מספק, למי שמטייל כל היום.

יום 8 – הר קדילאק ופארק לאומי אכדיה (Acadia National Park and Cadillac Mountain)

הפארק הלאומי אקדיה (Acadia National Park) – נמצא על חוף האוקיינוס האטלנטי, משתרע על שטח של 141קמ"ר, ומרושת שבילים להליכה, טיפוס, ורכיבה על אופניים. מתאפיין בחופים סחופי רוחות, עמקים ירוקים, ואגמים קטנים.
גולת הכותרת של הביקור בפארק הוא העלייה להר קדילאק (Cadillac Mountain) – בזריחה.
הר קדילאק  (Cadillac Mountain) הינו ההר הגבוה ביותר בחוף האטלנטי, מתנשא לגובה 510 מטר, ממנו נשקפים מראות בלתי נשכחים. 
מספר הרכבים שיכולים לעלות להר בזריחה מוגבל, על כן יש להזמין כרטיסים מראש. את הזמנת הכרטיסים יש לבצע באמצעות האפליקציה, יום לפני התאריך בו תרצו לעלות להר בשעה 10:00 בדיוק!
זאת על פי ההנחיות באתר ההר
אולם מסתבר שמספר הכרטיסים מצומצם מאד, וכל הקודם זוכה…. ניסינו פעמיים ולא הצלחנו.
רבים אינם יודעים, אך קיימת הזדמנות נוספת – להיכנס לאפליקציה גם בשעה 16:00 (כאמור – יום לפני), ולנסות את מזלכם, זאת בשל ביטולים של הרגע האחרון. ביום השני הצלחנו להזמין כרטיס, ועלינו להר בזריחה!

לאחר שצפינו בזריחה, ירדנו לבר הרבור , לקחנו ארוחת בוקר טעימה מאוד בבייקרי ונסענו לאכול בחוף על רקע הנופים הנפלאים של האוקיינוס האטלנטי (ניתן לאכול במקום, אך העדפנו להתחמם בשמש ולאכול על רקע נופי מושלם).

לאחר מכן חזרנו לפארק אקדיה (Acadia National Park), לנסיעה בכביש הטבעת (Loop Road) הנופי, נסיעה של 43 ק"מ העוברת בהרים, עמקים ובין אגמים, עם נקודות עצירה רבות בדרך, ואפשרות לטיולים רגליים, טיולי אופניים, וכן סיור בקרון.

עצרנו בדרך בנקודות רבות בהן –

• Sand Beach – חוף יפה, בו ניתן לשחות, אולם טמפרטורת המים אינה עולה על 15 מעלות צלסיוס, גם בקיץ.
• Thunder Hole – תופעת טבע ייחודית – עם בוא הגאות, כשהרוחות עזות, אויר נלכד בתוך נקיק, ומתפרץ החוצה בקול רעם מהדהד, ניתן לצפות בתופעה, גם ביום רגיל, אך לא לשמוע את הקול הרועם.
• Jordan Pond – אגם יפיפה, ניתן לראותו מהכביש, או לטייל סביבו. בסמוך עליו מסעדה פסטורלית (שלא יצא לנו לאכול בה, אך הלוקיישן נהדר). כשעוברים את המסעדה, מגיעים לנקודת צילום אייקונית – מומלץ בשקיעה!

ממליצה לכם, לעצור כמה שיותר, בכל מקום שנראה לכם ראוי לעצירה.
הטיול הינו מעגלי. כאשר עוצרים בתחנות היפות שבו, עשוי להימשך מספר שעות ויש כאלו שמקדישים לכך אף יום מלא.

בערב טיילנו בבר הרבור, עיירה יפה וכייפית.

יום 9 – בר הרבור  (Bar Harbor)

בבוקר היום התשיעי התעוררו השכם בבוקר ונסענו למגדלור בס הרבור (Bass Harbor Head).

ניו אינגלנד הינה ערש הציביליזציה האמריקאית. האוקיינוס פתח את האיזור להתיישבות במאה השבע עשרה, והיה מרכיב חיוני בהתפתחות האיזור בשל מיקומו הנוח לקבלת מהגרים והעברת סחורות מ"העולם הישן" ל"עולם החדש". בשל כך, לאורך חופיה של ניו אינגלנד קיימים קרוב למאתיים מגדלורים, עדות להיסטוריה הימית של האיזור.

מגדלור בס הרבור (Bass Harbor Head), אשר הוקם ב- 1858, שוכן בחוף צוקי ומשקיף לנוף המרהיב של האוקיינוס. זהו מגדלור אייקוני, המצולם רבות, אולם כשהגענו אליו המקום היה שומם למדי, דבר שהפתיע אותנו מאוד.
מאחר והיה לנו לוח זמנים צפוף למדי, הגענו אליו לראשונה לשעת הזריחה, ואז הסתבר שעדיף לצלם אותו בשקיעה……
כמו כן, כדאי לדעת שכדי לצלם את התמונה האייקונית בשקיעה, יש לרדת עם ציוד הצילום בדרך צוקית ולא נוחה, בכל זאת החלטנו לחזור בשקיעה.

בהמשך היום –
קנינו קפה ומאפים בבית קפה ורוד וחמוד -קפה נהדר ומאפים מצויינים! וטיילנו בסביבה.

בין היתר ביקרנו ב J&P Farm Market , בה מוכרים ירקות ודלועים לרוב, שהייתה מקושטת בצורה מיוחדת ויוצאת דופן לכבוד האלווין, וכן בסידורים הכרחיים ושבנו למגדלור לקראת השקיעה.

כששבנו למגדלור, כשעה לפני השקיעה, גילינו לתדהמתנו שנחיל של מכוניות משתרך כדי לחנות בחניון הקטן מאוד מאוד, אשר נמצא בסמוך למגדלור. כמו כן הדרך המובילה למגדלור, הינה דרך דו נתיבית בלבד (נתיב אחד לכל כיוון). החלטתי לרדת מהרכב ולהמשיך ברגל, ע"מ להתמקם לצילום, בהנחה שבן זוגי יחנה ויצטרף אלי בהמשך.
תחילת הירידה למגדלור הינה במדרגות, אולם כדי לצלם תמונה מוצלחת, יש להמשיך כאמור לרדת על סלעים, ירידה שאינה נוחה כלל ואף עלולה להיות מסוכנת. בנוסף ראיתי שמבקרים רבים וכן צלמים עם חצובות התמקמו על הצוקים על רקע המגדלור ובכך נמנעה האפשרות לצלם תמונות ראויות…….
החלטתי לוותר, עברתי לצידו השני של המגדלור, שהגעה אליו הינה נוחה, צילמתי את הצלמים והנופשים שהמתינו על הצוקים לשקיעה וחזרתי לרכב, שעמד עדיין בפקק הארוך……
פרסמתי את התמונה של הצלמים והנופשים הממתינים, בסטורי באינסטגרם עם סקר ובו השאלה:- "האם אתם הייתם נשארים?" 67% ענו – "כן"…
טיפים לאלו שיחליטו לצלם את מגדלור בס הרבור (Bass Harbor Head) בשקיעה –

• תגיעו שעתיים ואף שעתיים וחצי לפני השקיעה.
• החניון במקום הינו לכ- 40 מכוניות, אין מקום אחר לחנות. כביש הגישה הינו דו נתיבי וצר ואסור לחנות לצידו, הדבר נאכף ע"י המשטרה.
• הדרך הצוקית מאוד לא נוחה, תגיעו עם נעלים נוחות וציוד הכרחי בלבד.
• כדאי לדעת – שאם בכוונתכם להמשיך בטיולכם, בקו החוף של ניו אינגלנד, יהיו עוד מגדלורים רבים ויפים, השווים צילום, לא פחות ממגדלור זה.

ארוחת ערב אכלנו במסעדה מקומית – לאחר שהמתנו בתור ארוך למדי.  (רוב המקומות בבר הארבור מלאים בשעות הערב – הזמינו מראש!) האוירה במקום נעימה והאוכל טעים – מומלץ!

יום 10 – נסיעה לפורטלנד, מיין (Portland, Maine)

את בוקר היום העשירי התחלנו עם קפה ומאפה בבית קפה מקומי . אכלנו פאי אוכמניות ועוגיית שוקולד צ'יפס עם חמאת בוטנים – שניהם מעולים!

בדרך לפורטלנד עצרנו במקומות רבים ולא מתוכננים, כי היו יפים או מעניינים לצילום.
כמו כן, ביקרנו ב-

• תצפית גשר פנובסקוט (Penobscot Narrows Observatory)
  גשר פנובסקוט (Penobscot Narrows Bridge), הינו גשר כבלים ארוך מעל נהר פנובסקוט (Penobscot
  River), המחבר בין פנובסקוט (Penobscot) לאי ורונה (Verona Island).
  במרומי הגשר נמצאת תצפית בגובה 128מ', הנחשבת לתצפית הגשר הגבוהה בעולם, ממנה ניתן לצפות ב360 מעלות של נופי נהר ומפרץ פנובסקוט המרהיבים – בהחלט כדאי לעלות!

• קמדן, מיין (Camden, Maine) – עיירת חוף קטנה ומקסימה. קו החוף זרוע חנויות אלגנטיות, ואם תרימו את העיניים, תראו בין העצים בשלכת את צריחי הכנסיות, המאפיינות את ניו אינגלנד (New England)
  אם תצאו ממרכז העיירה ותמשיכו לכיוון דרום מזרח, תוכלו לצפות במגדלור של קמדן (Curtis Island Lighthouse) הנמצא על אי קרטיס (Curtis Island).
  נקודת התצפית נקראת- Curtis Lighthouse Overlook .

• דמריסקוטה (Damariscotta) – בכל שנה בחודש אוקטובר, נערך במקום פסטיבל דלעות ענק -Giant Pumpkins Festival , הגדלות בתנאים מיוחדים, ותחת השגחה וטיפול קפדניים.

במהלך הפסטיבל מתקיימים מספר אירועים –

• תחרות הדלעת הגדולה ביותר במדינת מיין (Maine). השנה 2021, זכתה דלעת במשקל 962.3 ק"ג (lbs. 2121.5) !
• תצוגה דלעות ענק מצויירות ומגולפות, המתקיימת ברחובה הראשי של דמריסקוטה (Damariscotta), ויש גם זוכים.
• תחרות שיט בדלעות ענק (Pumpkinboat Regatta), שלצערי לא התקיימה ב- 2021, בשל מגיפת הקורונה (Covid-19 pandemic).

חוויה שונה ומיוחדת – מומלץ!

בערב הגענו לפורטלנד (Portland)
בטרם נסענו למלון, אכלנו פיצה וסלט מעולים בפיצריה מקומית.

לנו 2 לילות ב- la quinta portland maine – החדר נעים וגדול מאוד. האירוח כולל ארוחת בוקר נחמדה.

יום 11 – פורטלנד, מיין (Portland, Maine)

פורטלנד (Portland) הינה העיר הגדולה במדינת מיין (Maine) ).
נוסדה ב-1632, ושוכנת על חצי אי, עם נוף מרהיב למפרץ קאסקו (Casco Bay). הייתה בעבר עיר נמל משגשגת, אך ארבע שריפות ענק במהלך ההיסטוריה שלה, פגעו בה קשות כלכלית והחריבו את בנייניה העתיקים. לאחר מכן נבנו בה בתי אבן ויקטוריאניים, שרבים מהם השתמרו עד היום.
לאחר ארוחת הבוקר במלון, התחלנו את היום ברובע אולד פורט (Old Port) – שהוזנח בעבר, ולאחר שעבר שיפוץ מסיבי, הינו רובע תוסס, גדוש בחנויות, גלריות, בתי קפה ומסעדות.
במהלך הסיור ברובע זה, כדאי לשים לב למבנים המרשימים, ולאדריכלות הויקטוריאנית.

הבניינים שכדאי לשים לב אליהם במיוחד :-

• Portland City Hall – מבנה יחודי שתוכנן ע"י האדריכל צ'רלס קווינסי קלאפ, בשנת 1866 בסגנון התחיה היוונית, ומהווה ציון דרך היסטורי. מהווה דוגמה אופיינית לבניין מסחרי בסגנון המלכה אן, עם חזית אבן חול ולבנים, ארובות גבוהות ומגדל פינתי.
• Seaman's Club – המבנה הוקם לאחר השריפה הגדולה בשנת 1866 שימו לב לחלונות הגותיים היפים.
• State of Maine Armory – נראית כמו מבצר.
• United States Customs House – מלבד האדריכלות החיצונית, אם פתוח, כדאי להיכנס פנימה, ולראות את גרמי המדרגות, התקרות המוזהבות והשנדלירים המפוארים.

טיילנו גם בנמל הישן (Old Port), שהינו נמל פעיל, אם כי לא כבעבר. הנמל הינו תחילתו של רובע האומניות, תמצאו בו גלריות רבות, חנויות, מסעדות והרבה מאוד תיירים.
משם המשכנו להתרשמות קצרה ממצפה הכוכבים של פורטלנד (Portland Observatory) – המהווה ציון דרך היסטורי משנת 1807. זהו מגדלור האיתות המתומן היחיד שנותר בארה"ב.
102 מדרגות יובילו אתכם למרפסת תצפית. בשל מזג האויר הסגרירי והראות הלקויה, החלטנו לוותר על הטיפוס.
טיילנו בטיילת המזרחית (Eastern Promenade) שהינה פארק בגודל 68 דונם על קו המים.
בפארק שבילים ושפע של שטחי דשא. מתאים לפעילות ספורטיבית, לאתנחתא משפתית או למי שמעוניין לנוח ולהירגע.

אם חשקה נפשכם במאפים מיוחדים, ממליצה לכם  לעצור במאפיה מעולה

אחה"צ נסענו לפורט וויליאמס פארק (Fort Williams Park) – זהו פארק גדול בו ממוקם מגדלור פורטלנד הד (Portland Head Light) – שהואר לראשונה ב- 1791, עפ"י בקשתו של הנשיא ג'ורג' וושינגטון.
ביתו של שומר המגדלור, משמש כיום כמוזיאון לתולדות מגדלורים בעולם, אך לצערנו היה סגור כשביקרנו. המקום בהחלט שווה ביקור, בוודאי בשקיעה!

את ארוחת הערב אכלנו במסעדה תאילנדית מעולה.

יום 12 – נסיעה לסיילם (Salem)  

את הדרך לסיילם, ניצלנו לביקור בעיירות חוף מקסימות נוספות, כגון –

• אולד אורצ'ד ביץ' (old orchard beach) עיירה נופש במיין, היושבת על חוף חולי נעים, שאורכו 11km, המושך אליו תיירים רבים. במקום גם לונה פארק גדול, ומתחם מיוחד שנבנה על גבי קלונסאות, בתוך האוקיינוס, ומושך צלמים רבים.

• קניבנקפורט (Kennebunkport) – עיירת חוף ציורית ויפה, בדרום מיין, שהוקמה ב- 1653.
  בעיירה שוכן מעון הקיץ של שושלת בוש, ולאחר מות הנשיא בוש האב ורעייתו ברברה, הקימו לזכרם אנדרטה.
  כיף להסתובב במרכז הקטן של העיירה, ולהנות מהחנויות והבוטיקים.
  שימו לב לשלטי ההכוונה המיוחדים ולשבשבות המיוחדות.

• אוגאנקיט (Ogunquit) – האינדיאנים המקומיים משבט אבנאקי, קראו לאיזור בו הוקמה אוגאנקיט (Ogunquit) בשם זה, שפירושו "מקום יפה לחוף הים", ואכן זהו אחד החופים היפים במיין.
  העיירה הציורית היתה לעיירת אומנים בשנת 1890, כיף לטייל במרכזה בין הבתים הצבעוניים, הגלריות וחנויות הבוטיק.

• קיטרי- (Kittery) ידועה בעיקר בשל אזור חנויות ה- Outlet הנמצאות לאורך Route 1, ומושכות אליה קניינים רבים מהאזור וכן תיירים המעוניינים להתחדש במחירים זולים.
• ניובריפורט (Newburyport) – עיר חוף במחוז אסקס, מסצ'וסטס (Essex, Massachusetts) עם תעשיית תיירות תוססת.
  מה שגורם לעיר להיות כל כך יפה, הם בנייני הלבנים האדומות במרכז העיר והארכיטקטורה ההיסטורית בסגנון פדרלי. בניינים אלה נבנו בשנים 1780 ל-1830.
  בWaterfront Park, ישנה טיילת שנעים לטייל בה.

בשעות הערב המאוחרות, הגענו לסיילם (Salem).
אכלנו ארוחת ערב טעימה במסעדת המבורגרים וקינוחים מושחתים המתאימה גם לצמחוניים!

לאחר מכן נסענו למלון Best Western Plus North Shore Hotel,  בו נלון שני לילות.
החדר היה גדול ומרווח, ארוחת בוקר חביבה, ושירות מצויין ומסביר פנים מצד אנשי הקבלה.

יום 13 – סיילם (Salem)

סיילם (Salem) הינה עיר חוף היסטורית במחוז אסקס ,מסצ'וסטס (Essex, Massachusetts).
התיישבות האירופים באיזור, החלה בשנת 1626, וסיילם (Salem) הפכה לאחד מנמלי הים המשמעותיים והסואנים ביותר בהיסטוריה האמריקאית המוקדמת.
העיר הוקמה על ידי מאמינים דתיים שנרדפו בשל אמונתם באירופה, אולם דווקא הם היו צרי אופקים שרדפו עד חורמה כל אמונה השונה משלהם.
בשל אמונתם באמונות תפלות, העיר מזוהה כיום בעיקר עם משפטי המכשפות הידועים לשמצה שנערכו ב- 1692, והובילו להוצאתם להורג של 20 גברים ונשים חפים מפשע.
כיום ידועה סיילם (Salem) כבירת הכישוף של ארצות הברית, החוגגת את האלווין (Halloween) במשך אוקטובר כולו. על כן האווירה באוקטובר בכלל וב- 31 באוקטובר, הערב בו נחגג בכל שנה האלווין (Halloween) בפרט, הינה מכושפת במיוחד.
גם המוניות, ניידות המשטרה והאמבולנסים מעוטרים בסמלי לוגו של מכשפות, בית ספר היסודי הציבורי מכונה Witchcraft Heights – וקבוצות הספורט של בית הספר מכונות "מכשפות".

בשעות הבוקר לאחר ארוחת הבוקר במלון, טיילנו במתחם סיילם העתיקה, במדרחוב Essex, שהינו הרחוב הראשי של סיילם, בו מתקיימות חגיגות האלווין. לאורכו חנויות נושא, אטרקציות הקשורות למכשפות, סטודיו לצילום המספק תחפושות ותפאורה ומופעי רחוב. נהנינו מאטרקציות נחמדות.

מוקדי עניין מרכזיים נוספים בסיילם (Salem)

• מוזיאון המכשפות של סיילם (Salem Witch Museum) – המוזיאון שוכן במבנה בסגנון גותי, ומוקדש לתולדות הכישוף והמכשפות. יש להזמין כרטיסים יום לפני, הביקוש רב, והתורים ארוכים. מביקורות רבות שקראנו, הביקור בפנים מיותר וסתמי – ויתרנו…..
• בית הקברות העתיק (Old Buring Point)
• אנדרטת משפטי המכשפות של סיילם  (Salem Witch Trials Memorial) – הממוקמת ליד בית הקברות העתיק נחנכה ב- 1992, בידי חתן פרס הנובל אלי ויזל, במלאות 300 שנה למשפטי המכשפות.
• Peabody Essex Museum – מוזיאון אומנות נחשב, שלצערנו היה סגור בעת ביקורנו בעיר.
• האתר ההיסטורי הימי הלאומי של סיילם (Salem Maritime National Historic Site)
  בסיילם (Salem) בשיא תפארתה היו במקום 50 רציפים. כיום קיימים שלושה רציפים משוחזרים, אחד מהם דרבי וורף (Derby Wharf) – שאורכו 640 מ' ובקצהו נמצא המגדלור – Derby Wharf Light Station – מקום כייפי לטיול בשעות בין הערביים.
• בית שבעת הגמלונים (The House of the Seven Gables) – לחובבי הסופר נת'ניאל הות'ורן.
• מתחם אומנות רחוב (Punto Urban Art Museum) – במהלך הסיור בעיר, ראיתי מרחוק גרפיטי יפה. בתור חובבת אומנות רחוב, החלטתי להתקרב למקום, וגילית מתחם מדהים עם ציורי קיר מרהיבים – מדהים, לא להחמיץ!
  כמו כן, התרשמנו מבית העיריה הישן, מכפר המכשפות של סיילם (Salem Witch Village).

בשעות בין הערביים נהנו מטיול בדרבי וורף (Derby Wharf), ולאחר מכן עשינו הפסקת קינוח מושחת

בערב לקחנו סיור מודרך בעיר עם המדריכה שרה שהינה ידענית גדולה בהיסטוריה של סיילם.
הסיור מכניס את המבקרים לאווירת הקנאות והטירוף שאחזה בתושבי העיר באותה תקופה. זהו סיור היסטורי מרתק ומומלץ מאוד!

יום 14 – נסיעה לניו יורק ומסע פרידה מהשלכת

את יום החזרה לניו יורק החלטנו להקדיש למסע פרידה מהשלכת המרהיבה, ולחזור מערבה ומעט צפונה דרך כבישים קטנים, צדדים וקסומים.

בדרך עברנו ב-

• קין, ניו המפשיר (Keene, New Hampshire) הידועה בעיקר בשל מפעלי הזכוכית והחרסינה, וכן בשל פסטיבל הדלעות (Keene Pumpkin Festival) המתקיים בה, כל שנה באוקטובר.
  במסגרת הפסטיבל מגולפות עד 25 אלף קליפות דלעת בצורת פרצוף מפחיד, ומוארות מבפנים בנר. לצערי, גם פסטיבל זה בוטל בשנת 2021 בה טילנו, בשל הפנדמיה.

• מרלבורו, ורמונט (Marlboro, Vermont) – עיירה קטנה וקסומה, במרכזה כנסיה עם צריח האופייני כל כך לניו אינגלנד, ונופי שלכת מרהיבים נשקפים ממנה.
• בניננגטון, וורמונט (Bennington, Vermont) הינה הישוב השלישי בגודלו בוורמונט. ממוקמת על גבול המדינות מסצ'וסטס (Massachusetts) וניו יורק (New York).
  הגענו לבנינגטון (Bennington) לקראת השקיעה והספקנו להתרשם מ-
  הרובע העתיק (Old Bennington Historic District), מהבניינים המעוצבים בסגנון התחיה היוונית, ומבנייני לבנים בסגנון פדרליסטי.
  כנסיית הקהילה הראשונה (First Congregational Church) המרשימה.
  האנדרטה לזכר קרב בנינגטון (Bennington Battle Monument), אובליסק שחם בגובה 93 מ'.
  בעת הקמתה ב – 1891, הייתה זו אנדרטת המלחמה הגבוהה בעולם.

אך החלק הכייפי והמרגש היה הנסיעה בכבישים הקטנים העטופים בעלווה אדומה, כתומה וצהובה מרהיבה!

אני חייבת לציין, שלרגע לא הרגשתי שמיציתי, או התעייפתי ממראות השלכת, למעשה, הייתי שמחה להתחיל הכל מהתחלה 😊

מחכה כבר לפעם הבאה!